אני רוצה להודיע לכולכם, הגיל השלישי קורס תחת העומס לתחזק את הגיל הרביעי!
כיום, אני מטפלת בהוריי בני ה- 80-90 ,הנחשבים כבר בגיל הרביעי: אימי מתקשה ללכת ואבי חולה דמנציה. הם מתקשים להתנועע ולהכיר את הסובבים אותם ואנו כמשפחה, הנחשבים כבר בעצמנו בגיל השלישי, קורסים תחת העומס בלדאוג להם, לחפש כספים לבתי אבות, לספק תרופות או להחזיקם בבית.
הדור שלנו (הדור השלישי) חונך על ערכי אחווה,מוסריות ואחראיות לסביבה ולמשפחה ולכן מצופה מאיתנו להקדיש חלק גדול מהזמן שלנו בלתמוך בהורינו המזדקנים והאהובים, בעוד אנו בעצמנו קורסים תחת נטל הזיקנה שהולך ומתארך בתמיכת חברות התרופות ובתי האבות. אנו מפרנסים מאות עסקים, עובדות סוציאליות, פיזיותרפיסטים, עובדים עזר, מטפלות, אחים ואחיות כדי להאריך את חיי הורינו שבקושי בהכרה.
האם אנחנו, הדור השלישי, כשנגיע לגיל הורינו נרצה להפוך לנטל על ילדינו וחברינו?
