השנה ביקרתי באסיזי, עיר במחוז אומבריה שבאיטליה, המוכרזת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ומפורסמת בזכות היותה מקום הולדתם של פרנציסקוס הקדוש. נסעתי ללא ציפיות, רק ידעתי שאני הולכת ללמוד להרגיע את רעשי הרקע, להיות בשקט ולעשות מדיטציה.
הגעתי לבית הספר של ''עמותת פטריציו פאולטי'', מקום יפיפה הנראה כגלויה, שצולמה מראש הר וצופה אל העיר העתיקה רווית הכנסיות והכרתי אנשים נפלאים המגיעים שוב שוב לבית הספר כדי לצבור אנרגיה ולחזור לחיים הרגילים.
פטריציו פאולטי, שפיתח ומלמד את שיטת המודעות העצמית אומר כי: "כפי שאתם יודעים אני מלמד את המודעות העצמית בבית הספר שלי מזה 40 שנים, אני מקדיש להעביר את כל הידע שלי, את כל ההישגים, את כל המודעות ומעביר אותם לאנשים שרוצים לאמן את עצמם ביחד איתי לקבל את המפתח לעולם הפנימי, שהוא בפשטות פעולה הגיונית: לעשות שקט. לעשות שקט ברעש של המחשבה שלנו, לעשות שקט ממה שמגיע לנו מבחוץ ופולש אלינו, כובש אותנו…" (מדבריו של פאולטי בקבוצה פטרציו פאולטי – ישראל).
ביום הראשון, לפתע גיליתי שחברים לקבוצה רשמו אותי לסדנה של "ריקוד סופי''. הסופיים נמנים עם הזרם המיסטי והרוחני של האיסלאם והריקוד הסופי הינו טכניקה של מדיטציה של ריקוד משכר בו אתה מסתובב עד כדי סחרור, עד שהריחוף הופך מדיטטיבי וסוחף.
נקודה חשובה לציון - לאיטליה הגעתי עם קרע במיניסקוס, וכל הזמן קינן בי פחד שלא אצליח לתפקד כפי שרגילה או לקחת חלק בפעילויות, החל מלהרים את המזוודה או לשבת בשילוב רגליים והמחשבה על על סדנת תנועה העלתה בי תהיות. אני מכירה מקרוב את עולם הסופים מפסטיבלים בארץ, אך מעולם לא רקדתי או התנסתי בתנועה, לכן חששתי מהמגבלה, אך למרות כל זה לא וויתרתי לעצמי! עמדתי מול עובדה גמורה - אני הולכת להשתתף בסדנת ריקוד סופי!
זכיתי בשני מורים נפלאים שהובילו את הסדנה, בענווה ובאדיקות צעד אחר צעד. תחילה חששתי ועשיתי רק חלק, אך ניסיתי שוב ושוב עד שהתמסרתי לריקוד ולסחרור.. לרגע נבהלתי, לא היה שם כאב, לא הברכיים ולא המניסקוס.. כלום לא כאב. לאחר שהתמסרתי לריקוד, הרגשתי שנגולה אבן מליבי, התחלתי להשתחרר ולהרגיש בתוך מסע רוחני מופלא, משהו בי הזדכך והתחלתי לרחף. בשלב משויים הרגשתי שהרגליים שלי לא יכולות להדביק את הסיבוב, הסיבוב הקדים אותם ..
אני מודעת לכך כי חלק גדול מהכאבים שלנו הינם פסיכוסומטי וחלקם אמיתיים, אך הכאב שהתלווה אליהם הוא הרבה יותר ממה שבאמת כואב פיזית. הבנתי במסע בתוך הריקוד הסופי שכואב לנו על עצמנו.
חזרתי מאסיזי מלאת אהבה לעצמי עם ידיעה שכל הכאבים שחוויתי שמנעו ממני ללכת, היו בין היתר כי ויתרתי על החופש שלי, על הנשמה שלי בשנים האחרונות במשפחה, בזוגיות, בעבודה. ברגע שהתחלתי לחבק את עצמי ולהיות בחופש ולרחף, במחוזות אוהבים ומחבקים, חזרתי ללכת בפחות כאב ועם המון שמחה ליקום.
אני מודה על המפגש המיוחד עם המורה, פטרציו שחשף אותי לבית הספר למודעות ולריקוד הסופי המשכר.